גייסתם, חיכיתם חודש להודעה מוקדמת, והעובד החדש הגיע. אצל הרבה מעסיקים כאן נגמרת תשומת הלב: שולחן, מחשב, "תסתדר". ואז מתפלאים כשאחרי חודשיים הוא מודיע שזה לא זה. עזיבה מוקדמת כמעט אף פעם לא קורית בגלל שכר - היא קורית בגלל בלבול, בדידות ופער בין מה שהובטח למה שקיים.
לפני היום הראשון
- ציוד מוכן מראש. מחשב, משתמש, מייל, הרשאות, כרטיס כניסה. עובד שמבלה יום ראשון בהמתנה ל-IT לומד שהחברה מאלתרת.
- הודעה לצוות. מי מגיע, לאיזה תפקיד, ממתי. שהוא לא יצטרך להציג את עצמו ליד המקרר.
- הודעה לעובד. לאן להגיע, למי, מה ללבוש, איך נראה היום הראשון. חרדת יום ראשון יורדת בהודעת וואטסאפ אחת.
יום ראשון: לא רק ניירת
טפסים זה חשוב, אבל אם כל היום הראשון הוא ניירת ומצגת בטיחות, ההתלהבות שהעובד הביא איתו מתה עד הצהריים. שלושה דברים שחייבים לקרות: שיחה אמיתית עם המנהל הישיר על ציפיות, סיור והיכרות עם האנשים שיעבוד מולם, ומשימה אמיתית אחת, קטנה ככל שתהיה.
שבוע ראשון: הצלחה קטנה ומהירה
- מטרה מוגדרת לשבוע. משהו שאפשר לסיים ולהצביע עליו. עובד שסגר משהו בשבוע הראשון מרגיש שייך; עובד שצף בין מסמכים מרגיש טעות.
- חבר צוות מלווה. לא המנהל - עמית שאפשר לשאול אותו את השאלות הקטנות שמביך לשאול את הבוס.
- שיחת סוף שבוע. רבע שעה עם המנהל: מה ברור, מה חסר, איך היה. לא מחכים שבעיות יצופו לבד.
יום 30: שיחת המשוב הדו-כיוונית
לא מחכים לסוף תקופת הניסיון. אחרי חודש יושבים לשיחה עם שני כיוונים: איך אנחנו רואים אותך, ואיך אתה רואה אותנו. השאלה החזקה ביותר: "מה הפתיע אותך לרעה מאז שהגעת?" - התשובה עליה היא בדיוק הפער שגורם לעזיבות, ועכשיו הוא על השולחן כשעוד אפשר לתקן.
למה זה שווה את הטרחה
עובד שעוזב בחודשים הראשונים עולה פעמיים: פעם בגיוס שנעלם ופעם בגיוס מחדש, ובאמצע צוות שסופג את החוסר. שלושים יום של קליטה מסודרת הם ביטוח זול מאוד ביחס לזה.
אגב, כך אנחנו עובדים גם אחרי השמה: ב-Embuild עוקבים אחרי כל עובד שהושם אצל לקוח בשיחות קבועות לאורך החודש הראשון, כי השמה מוצלחת נמדדת אחרי חודש, לא ביום החתימה.